הזכאות לפרויקט תמ"א 38 חלה על בניינים אשר היתר ההקמה לבנייתם הוצא לפני ה-1 בינואר 1980 – מבנים אשר אינם כלולים בתקן 413 – שהינו תקן ישראלי העוסק בעמידות של מבנים ברעידות אדמה. בין המבנים שאין להם זכאות להיכלל בפרויקט תמ"א 38: מבנים עד 2 קומות ומבנים שאינם מאוישים רוב הזמן.

במסגרת תכנית תמ"א 38 מתבצעות עבודות שיפור ושדרוג כוללות לכל המבנה. בין אותן הפעולות אר מבוצעות במסגרת הפרויקט: חיזוק המבנה מפני נזקים שונים של רעידות אדמה, עיצוב הגינה, הוספת מעלית, הוספת מקומות חנייה, חידוש ושיפוץ של חדרי המדרגות, הרחבת הדירות הקיימות, שיפוץ חדר האשפה, הוספה של מרפסות שמש ועוד..

על פי החוק בכדי לבצע פרויקט תמ"א 38 במבנה מסוים, יש צורך לגייס הסכמה של שני שליש מבעלי הדירות באותו הבניין. למרות זאת, קיימת חשיבות גבוהה להשיג את הסכמתם של כל בעלי הדירות בבניין – ללא הסכמה כוללת, לא תהיה אפשרות לנצל את כל זכויות הבנייה הניתנות במסגרת הפרויקט. בנוסף, אי הסכמה של מאה האחוז מבעלי הדירות לגבי הפרויקט עלולה לגרום לעיכובים בהוצאתו אל הפועל ולגרור הוצאות כלכליות גבוהות מצד יזם הפרויקט.

ההחלטה כיצד לחזק את המבנה במסגרת של פרויקט תמ"א 38 תלויה בהמלצתו של מהנדס הקונסטרוקציה. ישנן מספר דרכים אשר ייעודן להשיג את התוצאות המבוקשות ובין היתר: על ידי הוספה של קירות תומכים למבנה, אפשרות נוספת היא באמצעות תוספות בנייה פנימיות או חיצוניות כגון: הוספת חדרי ממ"ד, הוספה של קומה נוספת או 2 קומות נוספות למבנה ועוד..

פרויקט תמ"א 38 נועד בכדי לחזק את המבנה מפני נזקי רעידות אדמה, אך במסגרת העבודות אשר מתבצעות במבנה, מתבצע גם הליך של שיפור רמת המיגון באותו מבנה. המטרה העומדת מאחורי הפרויקט היא שבכל דירה מבנה יהיה פתרון מיגון איכותי ויעיל. במסגרת הפרויקט, הדירות במבנה מורחבות בהיקפים של עד 25 מ"ר אשר מנוצל לבניית חדר ממ"ד בכל דירה. חדר הממ"ד מיועד בין היתר גם למיגונם הביטחוני של הדיירים באותה הדירה.